קריאת סיפור לפני השינה, זמני מקלחות, השכבות לישון והשכמות, ארוחות משותפות, איסוף לחוגים וכל דבר אחר שאתם נוהגים לעשות יחד באופן קבוע, שווה לנסות ולשמור עליהם ככל שניתן.  אם שלומכם אינו מאפשר לכם להוציא פעולות אלה אל הפועל בעצמכם, נסו לבדוק אם יש מישהו קרוב שיוכל לסייע לכם או למלא את מקומכם.

 כדאי לחשוב על הדברים הבאים עבור זמנים אלו:

  • איך נראית שיגרת היום של ילדכם באמצע השבוע ובסוף השבוע?
  • מהן הפעילויות החשובות ביותר לילדכם, אותן הוא לא ירצה לפספס?
  • מה יכול לסייע לכם לשמור על השגרה, גם בזמנים בהם המצב הופך קשה?
  • מי יכול לסייע לכם לשמור על השגרה של ילדכם בזמנים אלה?
  • מהי הדרך הנכונה עבורכם, לפנות לאנשים אלה לבקשת עזרה עבור זמנים קשים?

 

כדאי לחשוב על רשת התמיכה של ילדכם:

  • מיהם האנשים אשר יכולים להועיל בשמירת השגרה (קרובי משפחה, חברים, מורים ואחרים)?
  • מהי הדרך הנכונה עבורכם, לרתום את עזרתם לכשיהיו רגעי הקושי?
  • מהו המידע שכדאי לחלוק איתם?

שמירה על שיגרה עם בילדים בזמני משבר נפשי

ניהול של השינויים בתפקידי הילדים ואחריות הילדים בבית

בזמן שאתם מתמודדים עם קשיים נפשיים, לא פעם הילדים, במיוחד בגילאים בוגרים יותר,  לוקחים על עצמם את מטלות הבית ונוצר סוג של "היפוך תפקידים". באופן כללי, חלוקת מטלות הבית עם הילדים, היא דבר כדאי ולפעמים אף מתבקש. קשה מאוד לשאת את כל מטלות הבית על כתפי ההורה, גם כאשר הוא חש בטוב ומתפקד כראוי, ועוד יותר כאשר הוא מתמודד עם קשיים. יחד עם זאת, לעיתים, בזמני משבר, נוצר שינוי דרסטי בהתנהלות הבית, שעלול להביא להיפוך התפקידים, שעלול לגרור אחריו תסכול וחיכוכים. ייתכן וחלק מחברי הבית ירגישו שאין להם ברירה אלא לקחת על עצמם יותר, וייתכן אף שיפסיקו לעסוק בענייני היום יום שלהם (לימודים , עבודה וכו').

שיחה משפחתית

שיחה משפחתית על מטלות הבית וההתנהלות, בזמן שאתם מרגישים לא טוב, יכולה להיות חיובית ומסייעת. בראש ובראשונה כדאי להסדיר מי לוקח על עצמו איזה תפקיד, ומדוע יש צורך בלקיחת אחריות נוספת. מעבר לכך, שיחה שכזו יכולה לסייע לשמור על הדברים ברורים ומובנים יותר וליצור אווירה בטוחה יותר גם ברגעי משבר.  כמובן שחשוב להתאים את השיחה לגילאי הילדים, ולהסביר כי תקופות קשות הן חלק מהחיים, וכדאי לחשוב מראש כיצד להתמודד עמן בצורה הטובה ביותר.

כדי להתכונן לשיחה שכזו שווה לחשוב על הדברים הבאים:

  • מהי השגרה השבועית של המשפחה- מתי הזמנים לחוצים יותר, ומתי רגועים יותר, ומהן האחראיות השונות של בניי המשפחה?
  • כשאתם לא חשים בטוב- מהם התפקידים הנוספים שילדכם לוקח על עצמו?
  • האם ילדכם מבין מדוע הוא פתאום נדרש ליותר?
  • ואם לא, כיצד ניתן להסביר לו תקופות כאלה, בצורה מותאמת?
  • כיצד אחריות על תפקידים נוספים בבית משפיעה על שגרת הילד?
  • האם קיימים גורמי תמיכה נוספים בהם ניתן להיעזר, כדי לאפשר לילדכם להמשיך בשגרת חייו, עד כמה שניתן?
  • איך ניתן לבדוק, בצורה כנה ופתוחה, שבני המשפחה מרגישים נוח יחסית, עם התכנית עליה אתם מדברים?

כאשר אתם מרגישים טוב יותר

כדאי לחזור, בקצב המתאים לכם, אל התפקידים אותם נהגתם למלא בבית. אם אתם מרגישים שלא קל לילדכם לשחרר את התפקידים הנוספים שקיבל על עצמו, כאשר הרגשתם פחות טוב, כדאי לנהל שיחה על החלמה מקשיים ועל הרצון שלכם לחזור לתפקד כהוריו. הדגישו כמה חשוב לכם שהוא, הילד שלכם, יהיה עסוק בחייו, כעת כשאתם מרגישים טוב יותר.

בהקשר זה, כדאי גם לוודא שילדכם אינו מתקשה לשחרר את התפקידים הנוספים, כיוון שחש אשמה או אחריות על מצוקתכם, ומתוך דאגה אליכם. במקרה כזה, חשוב להבהיר לו כי לשלומכם ולמצבכם הנפשי, אין קשר לתפקוד או לעשייה שלו, בשום אופן.

הורים מוציאים ילידם לבית הספר

דאגה לילדכם (ולבני משפחה אחרים) היא חשובה

לעיתים ילדכם  לא יהיה מודע לגבולות של עצמו, וירצה לקחת על עצמו אחריות שהיא מעבר ליכולותיו. ישנם ילדים שעלולים להקריב את שגרת חייהם כדי לקחת אחריות מהסוג הזה. נסו לחשוב על חברים מרשת התמיכה שלכם (בני משפחה, מכרים, אנשי חינוך וטיפול) שיוכלו לסייע ברגעי קושי, לשמור על כוחותיו של ילדכם. כדאי גם להתייעץ עם אנשי המקצוע המלווים אתכם, לגבי חלוקת התפקידים בבית בזמני הקושי.

כדאי גם לעודד את ילדכם, ובני משפחה אחרים, לפנות לקבלת עזרה ותמיכה (בחסות משרד הבריאות) המיועדת לבני משפחות של מתמודדים- בין אם בפעילויות משותפות, קבוצות עמיתים או שיחות פרטניות.

קישור לאתרי סיוע למשפחות מתמודים (מתאימים להורים, אחים , בני ובנות זוג של מתמודדים ולילדים מעל גיל 16):

מיל"ם

יה"ל