ניתן לנסות ולהבין מהו סגנון ההורות שאימצת, ושאותו אתה מיישם עם ילדך. בהתייחס לכך, ניתן גם לשאול, מה היה סגנון ההורות אותו חווית כילד מהוריך, והאם אתה משחזר או מתרחק מדפוסי ההורות שחווית כילד.

כיום מתייחסים לארבעה סגנונות הורות: סמכותי, שתלטני, מתירני, ולא מעורב. חלוקה זו מתייחסת לשני צירים: הראשון מתייחס לאופן ההיענות של ההורה לילד, והשני מתייחס לאופן שבו ההורה מציב לילד ציפיות או דרישות.

סגנון הורות סמכותי

בסגנון סמכותי, ההורה מנהיג ומוביל את הילד. זהו סגנון דמוקרטי, וזהו הסגנון המיטיב והמועיל מבין הסגנונות. ההורה מציב ציפיות לילד, אבל נותן לילד תמיכה, הבנה והדרכה בדרכו לממש ציפיות אלו. הורות זו יוצרת סביבה בריאה עבור הילד לגדול, להתנסות, ולחוות. זה מחזק קשר הורה וילד.

כיצד תזהה אם זהו הסגנון שלך? אתה יכול לבדוק, האם יש סדר יום טוב לילד שלך, וחוקי בית ברורים? האם יש תוצאות להפרות של סדר היום והכללים? האם הילד שלך מבין את ציפיותיך להתנהגות והאם הציפיות שלך הגיוניות? האם יש לך תקשורת בריאה עם ילדך? האם הילד שלך מרגיש שהוא יכול לשוחח אתך על כל דבר, מבלי פחד לתוצאות נוקשות מצדך?

תקשורת פתוחה היא אחד המאפיינים החשובים של סגנון הורות זה. כשההורה מצליח לשוחח עם הילד על מדוע חשוב לעשות דבר מה, תוך הבנת הקשיים, כך הילד יהיה שותף לעשייה, לציפייה, ובנוסף יוכל ההורה לספק לילד הבנה טובה של עולמו, ולסיבתיות ולחוקיות שבעולם.

סגנון הורות שתלטני

זהו סגנון הורות נוקשה,  ההורה כ"רודן". ההורה דורש אך אינו נענה לצרכי הילד. יש מעט מקום לדיאלוג עם הילד. ההורה מצפה מהילד לצייתנות, ולהקפדה על סט נוקשה של חוקים. ההורים משתמשים בעונשים בכדי לדרוש צייתנות לחוקים שבבית.

כיצד תזהה אם זהו הסגנון שלך? האם יש חוקים נוקשים בבית, שאתה חושב שחייבים לקיימם בכל מחיר? האם אתה לא מציע הסברים לגבי החוקים? האם אתה לא נותן לילדך בחירות, ואפשרויות עבורו להחליט לגבי עניינים שונים בחייו? האם אתה מוצא עצמך משתמש בעונשים כאמצעי לגרום לילד לעשות מה שביקשת? האם אתה לא מראה לילד מספיק חום ואהבה?

אמנם חשוב לתת כללים טובים לילד, אך צריך לאזן זאת עם שיחה פתוחה, תקשורת טובה, בכדי שהילד ידע בדיוק למה חשוב להקפיד על הכללים שנקבעו. ילדים של הורים בסגנון רודני, נוטים להיות בעלי ערך עצמי נמוך, נוטים לפחדים ולחרדות, הם ביישנים, והם לומדים לקשר צייתנות עם אהבה. עשויים להיות להם קשיים בסיטואציות חברתיות, והם בנטייה לבעיות התנהגות כשהם לא תחת השגחת ההורה.

הדרכת הורים יכולה לעזור בהנחיית תקשורת מיטיבה בין ההורה והילד.

סגנון הורות מתירני

בסגנון זה, ההורה נענה לילד אבל אינו מציב ציפיות ודרישות עבור הילד. סגנון זה עלול למנוע מהילד התנסות בריאה של התמודדות עם ציפיות ומילוי אחר כללים. הורים נוטים לוותר על הצבת ציפיות ודרישות בכדי להימנע מעימות או קונפליקט עם הילד.  הורים אלו הם בדרך כלל מאוד אוהבים ודואגים כלפי הילד, אבל הצד השלילי הוא שיש מעט מאוד כללים וחוקים בבית והכללים לא עקביים. החוסר בכללים גורם לילדים לגדול עם מעט שליטה עצמית. הורים לעיתים מציינים כי פיתחו סגנון הורות זה עקב חוויתם הם כילדים שהתמודדו עם נוקשות יתר מצד הוריהם שלהם. הורים אחרים מציינים שהם חוששים לעשות משהו שירגיז את הילד וחשים צורך לזכות באהבת הילד על ידי כך שלא יעמדו על חוקי הבית או יציבו ציפיות.

כיצד תזהה אם זהו סגנונך? האם אין לך סט של חוקים ברורים בבית? האם אתה לעיתים קרובות מוותר על הציפיות והדרישות שלך? האם אתה נוטה להימנע מקונפליקט עם הילד? האם אתה היית רוצה להיות "החבר" הטוב של הילד במקום להיות ההורה שלו? האם אתה תכופות מנסה לשכנע את הילד שיעשה מה שצריך באמצעות פרסים גדולים?

זהו דפוס הורות שאינו בריא לילד. נראה כי יש יותר מידי חופש לילד, אך ילדים רוצים וצריכים כללים ברורים בכדי שירגישו בטוחים. עבור התפתחותו התקינה של הילד חשוב שיהיה ברור מהו התפקיד של הילד ומהו התפקיד של ההורה. לטווח הארוך, בתקופת גיל ההתבגרות נראה כי ילדים הגדלים עם סגנון הורות מתירני, מפתחים חוסר בטחון, חוסר במיומנות חברתית מאחר ולא הופנמו כללי התנהגות, חוסר מוטיבציה להצלחה בלימודים, לא יודעים כיצד להתמודד עם דמויות סמכויות כי לא התנסו בכך בבית, ומפגינים מעט שליטה עצמית.

סגנונות שונים של הורות

סגנון הורות לא מעורב

בסגנון הורות זה להורה כמעט ואין מעורבות בחיי הילד, הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיסית. סגנון זה מאופיין בהיעדר תקשורת. ההורים דואגים לצרכים הבסיסיים של הילד אך הם מנותקים ואינם מעורבים בחיי הילד. ישנה היענות נמוכה לצרכי הילד וההורה אינו מודע למרבית הדברים שקורים לילד. לילד אין מקום בטוח, בו יוכל לחלוק את חוויותיו. במקום לצפות לתגובה חיובית הילד חווה חוסר תגובה, היעדרות פיסית או רגשית של ההורה, או תגובה שלילית. ההורה מוצא עצמו הרבה נותן תירוצים לכך שאינו עם הילד. ההורה לעיתים אינו מכיר את החברים של הילד או את המורה.

בהורות זו הילד נמצא בסיכון, הילד לא יכול ללמוד לפתח אמון בהורה ולהתנסות בעולם. לילדים יש יחסים שליליים עם ההורים או שאין יחסים כלל. אחת ההשלכות היא שלילדים קשה לפתח יכולת טובה להיות ביחסים טובים עם אחרים. במצבים אלו חשוב לפנות לעזרה, או להפנות לעזרה באם אתם רואים התנהגות זו אצל חבר או בן משפחה.