ראיון עם מירב טל רונאל, עו"ס ומלווה הורית בציפור הנפש
התפרצויות זעם של הורים הן מציאות כואבת במשפחות רבות עם ילדים. האם תוכלי לפרט מעט עליהן?
מדובר בנושא רחב הכולל סיבות רבות שלהן השלכות. מפאת קוצר היריעה אגדיר באופן כללי. התפרצויות כעס של הורים מלוות לעתים באשמה. תגובת הזעם עולה במהירות ללא שליטה ולאחריה מתעוררת מודעות לפגיעה בילד.
בזמן התפרצות הזעם ההורה מתקשה, בדרך כלל, להיות מודע לחלק שלו בהתרחשות. באופן טבעי בזמן עימות, אנשים נוטים להטיל את האחריות למצב על האחר ושקועים בפגיעה שלהם. לעתים נתקלים בהתמודדות עם מצבים בהם קיימים מתח וכעס רבים אצל הילדים ו.או ההורים, המגיעים לידי התפרצויות זעם, המתבטאות בצעקות, בטריקות דלת ועוד. על-מנת לשנות ולמתן דפוס זה, יש לקחת בעלות על ההתנהגות. להסתכל לעצמנו בעיניים ולהגיד "הגזמתי". הדגש הוא על לקיחת אחריות ולא על אשמה. באשמה יש הלקאה עצמית והיא מדכאת ומחלישה, אבל בלקיחת אחריות יש התמקדות ביצירת עתיד טוב יותר לנו ולילדינו. הגישה היא "איך אוכל לפעול בפעם הבאה בצורה אחרת".
איך ניתן באמת לפעול אחרת?
חשוב להכין מראש תכנית פעולה, בה ניתן יהיה להיזכר מיד כשמתחילה התלהטות. יש לזהות מה יכול להוביל לרגיעה: אולי יעזור לי לצאת לפסק זמן בחדר אחר, לשמוע מוזיקה או לעשות פעילות גופנית. אפשר להתרחק מהסיטואציה ולהגיד "אמא הולכת רגע כדי להירגע", אמירה זו מרגיעה את הילד, כיוון שהיא נותנת הסבר למה שקורה, ומוסיפה להבנה של הילד, שכרגע ההורה מנסה לשפר את המצב. בפסק הזמן אפשר גם לזהות מה עוצמת הזעם מ-1 עד 10 ולחכות עד שתרד משמעותית. מומלץ לשוחח בזמן בו כולם רגועים. יש לשים דגש על הקשבה לילד ולהכיר בכך שהתנהגות ההורה פגעה בילד. לא למהר לומר לו "כן, אבל אתה עשית כך וכך…", חלק מלקיחת האחריות הוא לזהות שכאשר לא מצליחים להגיע לשיפור לבד, יש לפנות לעזרה חיצונית. בעת הצורך ניתן להיעזר בטיפול רגשי, בהדרכת הורים ו.או בטיפול תרופתי. עבודה על מידת הכעס אינה קלה. היא דורשת התמדה והשקעת אנרגיה רבה, אבל אין חשובה ממנה. היא יכולה להוביל לרגיעה ולפיוס במשפחה.
האם תוכלי לשוחח מעט על התפרצויות זעם אצל ילדים?
כאשר יש התפרצויות זעם אצל הילד, ההורה מתמודד מול אתגר לא פשוט. האתגר קשור בעיקרו ביכולת של ההורה להישאר בלתי מעורער מול עוצמות הרגש שהילד חש. כאשר אדם אחר כועס וסוער, הדבר מחלחל ומשפיע על אנשים בסביבתו הקרובה והם נעשים כועסים וסוערים יותר. כאשר מדובר בילדים שלנו, אנחנו מושפעות עוד יותר, כיוון שרגשותיהם נוגעים בנו. וכיוון שלעתים הדברים נוגעים אצלנו בנקודה רגישה. על אחת כמה וכמה קשה הדבר, כאשר הזעם מופנה כלפינו.
מה אם כן יכול לעזור במצבים האלה?
ראשית, חשוב לזכור שלא כדאי לנסות להגיע לפתרונות בשעת הסערה. בשלב הראשון יש להתמקד בהרגעתה, ולתת לכל אחד מהצדדים המעורבים להשקיט את רוחו. שמירה על טון דיבור רגוע, שקט ומלטף, יכולה לעזור מאוד. שנית, חשוב לחזור ולשוחח על מה שקרה בזמן בו כולם רגועים. רק אחרי שהקשבנו לילד והבנו אותו, נתייחס להרגשה שלנו בסיטואציה ולצרכינו. לאחר מכן, נחשוב ביחד על פתרונות אפשריים במצב עתידי דומה. דיון רגוע כזה שונה מכניעה של ההורה, המלמדת את הילד ששווה לחזור בעתיד על התפרצות הזעם, כדי להשיג את רצונו. היא שונה גם מתגובה הנעשית מתוך חוסר אונים, בה ההורה מאיים או צועק. בדיון רגוע מלמדים על התחשבות ועל ניסיון לפשרה. בנוסף לכך, אם נשמש לו מודל חיקוי, לאדם שיודע שמגיע לו יחס מכבד ודורש יחס כזה, הוא ילמד לדרוש יחס מכבד כלפי עצמו בעתיד.
לסיום, ספרי בבקשה לקוראות על המרכז אותו את מייצגת.
מרכז ציפור הנפש הוא שירות שיקום, המספק ליווי ממוקד להורים המתמודדים עם אתגרים נפשיים. השירות ניתן להורים לילדים בכל הגילאים, כאלה המעוניינים לשפר את היחסים ואת התקשורת עם ילדיהם. אנו מאמינים שכל הורה שואף למלא את תפקידו ההורי באופן הטוב ביותר, באופן שישפיע ישירות על ילדיו. הורה שמרגיש שלם עם עצמו, יצליח למלא את תפקידו כראוי. לצערי, המשוואה הזו נכונה גם להיפך: הורה שחש נכשל, אינו יכול לבצע את תפקידו כראוי והדבר משפיע על ילדיו. המרכז נותן שירות בכל רחבי הארץ. בריכוזים החרדיים קיימים במרכז אנשי מקצוע ונשות מקצוע חרדיים. השירות ממומן על ידי משרד הבריאות.
