החלמה עוברת דרך מספר אבני בסיס שמהוות כל אחת חלק מרכזי ביכולתו של אדם לממש את עצמו ואת יכולותיו, להשתלב בקהילה ולחוש סיפוק, גאווה ומסוגלות.

תחושת זהות

נדבך ראשון ומרכזי. אדם מסוגל לחוש כי הוא גדול יותר מהבעיה הנפשית המאפיינת אותו, ובעל רבדים ועומקים נרחבים בהרבה מאבחנתו הנפשית. גיבוש תחושת זהות היא לא פעם קשה במיוחד בחברה בה אנו חיים, מאחר ותהליך גיבוש הזהות כרוך בהתמודדות עם סטיגמה חברתית וגם לא פעם אישית. לכן ליחס האנשים הקרובים יש תפקיד משמעותי בתפיסתו העצמית של מתמודד.  לעיתים גיבוש תחושת זהות עוברת גם בקבלתה של הבעיה וטיפול בה, תוך הכרה כי הטיפול בה דווקא מאפשר לאדם לפעול בכיוונים ודרכים נוספות וחשובות בחייו.

תקווה ומשמעות

מהווים נדבך מרכזי נוסף ביכולתו של אדם לממש את עצמו מול קשייו הנפשיים. תחושת התקווה וחוויה של משמעות מביאות להתגבשות המוטיבציה המרכזית לשאיפתו של אדם להתמודד עם קשייו ולהגיע לסיפוק ומימוש. לא פעם הקושי המרכזי עבור מתמודדים עם קשיים נפשיים הוא לאו דווקא הסימפטומים הנפשיים הראשוניים, אלא חווית הריקנות ואובדן הדרך שנלוות להם. אדם שעובר למשל אשפוז פסיכיאטרי עשוי לחוש כי כל המטרות אליהן שאף אינן אפשריות יותר, וכי אבני הבניין שהיוו את הבסיס לחייו קרסו. וללא יעד לשאוף אליו, תחושת ערך ואמונה בשינוי יתקשה מאוד כל אדם להתגבר על המכשולים שחייו זימנו לו.

אחריות

הנדבך השלישי, החשוב לא פחות, כרוך בבחירתו של האדם לקחת אחריות על חייו. לא משנה כמה ייעזרו מתמודדים עם משבר נפשי בשירותים מקצועיים או בסביבתם הקרובה, ללא בחירה בשינוי ויוזמה אישית, החלמה אינה ריאלית. לעיתים התמודדות נפשית מביאה עמה הרמת ידיים מתוך עמדת החולה, וכניסה לעמדה פאסיבית. למרות הקושי הרב הכרוך בכך החלמה נפשית מעמידה את המתמודד כסוכן המרכזי של חייו, ומאירה את יכולתו לנהל את האתגרים השונים בחייו, ואת מחלתו בפרט. גם במקרה זה הכרה בבעיה ופניה לעזרה מקצועית למשל יכולים להיות חלק מרכזי בלקיחת אחריות ולא בריחה ממנה. אדם הבוחר שלא לתת לדיכאון או לחרדה לנהל אותו, למרות הקושי שבהתמודדות עמם, הוא אדם הבוחר לקחת אחריות על חייו.

הורות והחלמה

"ההורות מאפשרת לנו לגלות את הכוחות שלא ידענו שיש לנו, ולהתמודד עם הפחדים שלא ידענו שקיימים בנו…"

ייתכן ואחת הבחירות המשמעותיות ביותר של רבים מבני האדם היא הבחירה להפוך להורים. ההורות היא, בדרך כזו או אחרת, מוקד מרכזי בחווייתו הבוגרת של האדם שבחר להפוך להורה. היא מביאה עמה אתגרים רבים סביב נושאים של אחריות והתנהלות. וכן פתח לסיפוק רב, מימוש עצמי, נתינה וצמיחה אישיים. ילדינו מביאים עמם הזדמנות עבורנו להפוך לאנשים טובים יותר, אחראיים יותר וגמישים יותר בגישתנו לחיים.

עבור הורים המתמודדים עם קשיים נפשיים, בין שחוו משבר לאחר שהיו כבר הורים ובין שהפכו הורים לאחר שחוו התמודדות נפשית כזו אחרת, ההורות עשויה להיות מוטיבציה עיקרית ומוקד מרכזי בתהליך ההחלמה. ניתן להבין זאת דרך הסתכלות על המוקדים של תהליך זה בהקשר להיותם של המתמודדים גם הורים. ראשית כל הורות, היותנו אמא ואבא של.., מהווים אלמנט מרכזי בזהות האישית שלנו. ההורות לא נגמרת כאשר אדם חווה משבר נפשי, והיא לא מתחילה רק כאשר אדם בתקופה טובה יותר. אם לעיתים ההתמודדות עם הפרעה נפשית מביאה עימה בשלב כזה או אחר תחושת מחיקה של זהותו של אדם, כאשר הוא חש כי המושגים ששימשו עבורו להגדרה עצמית מתמוססים, ילדיו עדיין שם. עבור ילדינו לעולם נהיה הוריהם, לפני הקשיים, לפני המשבר הנפשי. ההורות שלנו קיימת. להיות אמא של.. זו כבר הגדרה שמעצבת את קיומה של האישה שהיא גם אמא. לפני הכל. להיות אבא של.. זהו כבר מגדלור זוהר בחשיכה שמביאה עמה לפעמים ההתמודדות עם קושי נפשי. הדבר נכון גם למתמודדים שאינם הורים, אך חושבים על כך בהמשך חייהם. אבא ואמא הם ערכים ראויים ומלאי משמעות, שאדם יכול להגדיר כחלק מתחושת הזהות שלו, גם במקרה והוא עדיין לא מימש ערך זה. ראוי לומר שלעיתים במקרה זה הקושי לשמור על ערך ההורות כחלק מהזהות האישית של המתמודד הוא גדול בהרבה.

אבא ותינוקת

ההורות בדרך כלל גם תסייע לשמור על תחושת משמעות, לעורר מוטיבציה לשינוי ולהחיות תקווה גם בזמנים הקשים מכל. להורה יש סיבה להתמודד ולהישיר מבט עם קשייו, גם לאחר נפילה, שכן ילדיו זקוקים לו ובכך גם ממלאים את חייו במשמעות. לאדם השואף להיות הורה עשויה להיות שאיפה זו מקור תקווה מרכזי. הבעיה הנפשית עשויה להפוך בעיניו למכשול נוסף שעליו לעבור בדרך למימוש עצמי כהורה, במקום להתדרדר לייאוש וריקנות. גם מי שחש שברגעים קשים ביותר אכזב את ילדיו, או התנהג מולם לא כפי שהיה רוצה ברגעים בהם הוא שקול יותר, כדאי ואפשרי להחיות את התקווה להסבר, תיקון והתקרבות מחודשת.

כמובן שגם האחריות האישית מודגשת דרך תפקיד ההורה. לקיחת האחריות על ניהול תהליך ההחלמה, על מימוש עצמי בחיים לצד התמודדות הנפשית, הופכת להיות בעצם גם גילויי אחריות לילדים. ילדים יכולים להיות מוטיבציה עיקרית להורים המתמודדים לבחור בשינוי, להיעזר בטיפול ותמיכה ולשאוף לחזרה לתפקוד במידה וזה נפגע. אם הקושי הנפשי הוא מנהל גרוע לאדם מול חייו, כל שכן שהוא מנהל גרוע עוד יותר כמכתיב את תפקודו של אדם כהורה. מול נושא האחריות חשוב גם להדגיש את יכולתם של ההורים המתמודדים לקחת את ניהול בעיותיהם וההתמודדויות שלהם לידיהם, ולא להעמיס זאת מבחינה רגשית, או מעשית, על ילדיהם. כמו כן במקרה וקיימת מחשבה על הבאת ילד לעולם חשוב מאוד לזכור שהגדלת האחריות אליה אנו נדרשים על ידי הבאת ילד היא אינה כשלעצמה טיפול ראוי לבעיה נפשית. לקיחת אחריות תהיה הבאת ילד לאחר העזרות בטיפול, ייעוץ ותמיכה, והערכות לשינוי שעומד לחול בחיינו, לצד ההתמודדות הנפשית, ובהתחשב בה.

יניב מספר על הורות והתמודדות, והליווי במרכז ציפור הנפש.

 

האם אנו ההורים, או כאלו השואפים להיות הורים, יכולים לשאול עצמנו מה היינו רוצים שילדינו יאמרו עלינו ביום ההולדת ה – 90 שלנו?  כיצד הם יזכרו אותנו? מה הם ייקחו מאיתנו לחייהם? התשובות לשאלות אלו עשוית להוות את הבסיס החזק לגיבוש זהות, לקיחת אחריות והתהוות של משמעות ותקווה עבור כל הורה, כל שכן הורה המתמודד עם קושי נפשי.