אני וביתי

שגרה קבועה וכללים יכולים לעזור ביצירת יציבות, הבניית כללים, וסדר יום מיטיב. יש יותר סיכוי שהעניינים יתנהלו חלק יותר אם אתה והילד שלך יודעים למה לצפות. שגרה קבועה מפחיתה בעיות התנהגות, כי הילד יודע, מצפה ומתכונן לפעילות הבאה.

עבור ילדים צעירים אפשר בהתחלה להכין טבלה גדולה ולשים במקום בולט, וכך הם יוכלו לעקוב בעצמם אחר סדר הדברים.

יצירת סדר יום:

קביעות – כשעושים את אותו הדבר כל יום זה מכנים יציבות בחיי הילד וההורה. מפחית בלבול, מונע תחושה של כאוס, מגביר תחושת שליטה.

צפיות, חיזוי – יודעים מה הולך לקרות ומצפים ומתכוננים לכך.

שימור הסדר, יישום התכנית – לקבוע מה יהיו התוצאות באם לא נקיים את סדר היום. אפשר להתייחס לתוצאות טבעיות (למשל, לא יישאר לך זמן לראות טלוויזיה).

עם ילדים צעירים יש לכלול את הפעולות היומיומיות הקבועות, כמו:

• שגרת הבוקר
• שעת התעוררות
• ארוחת בוקר
• להתלבש, לצחצח שיניים
• יציאה לגן או לבית הספר
• שגרת אחר הצהריים
• זמן לשעורי בית,
• זמן פעילויות אחר הצהריים,
• זמן מסך
• שגרת הערב
• ארוחת ערב,
• מקלחת, לצחצח שיניים
• שגרת לפני השינה, ושעת שינה

כשילד מתקשה לעבור מפעילות אחת לשנייה, סדר היום הקבוע עוזר לו במעברים אלו. שגרה יציבה יכולה להפחית התפרצויות וכעסים. כמו כן, שגרה יכולה להפחית לחצים אצל ההורה, ולהגביר ארגון בחיי הבית.

חוקי הבית הם ספציפיים, הצהרות ברורות של מה ההורה מצפה מהילד. הילד זקוק לכללי התנהגות בכדי להבנות את עולמו בצורה הגיונית. הכללים נותנים צפיות לילד, ואפשרות להתכונן. כללים נותנים לילד תחושת שליטה בחייו שכן הוא יודע כיצד עליו להתנהג ומה עליו לעשות. כשיש כללים ברורים, הילד יכול להיות רגוע כי הוא יודע שהכללים שומרים עליו, במקום להיות מוטרד ומבולבל מהיעדר חוקים או מקיומם של חוקים שלפעמים מקיימים אום ולפעמים לא.

ראשית, החלט בעצמך מהם הדברים החשובים באמת להקפיד עליהם בבית, ולעבוד עם הילד על קיומם הקבוע.

נסח את הכללים בניסוח חיובי, במקום מה לא לעשות, כתוב מה כן לעשות.

קביעת הכללים:

שיתוף הילדים בתהליך קביעת הכללים בבית זו דרך טובה להבטיח שהם מבינים ושאכפת להם מהקווים המנחים שקבעתם. הם מרגישים מועצמים ואז הם משקיעים יותר בלהתנהג את מה שנקבע. מומלץ לשוחח עם הילדים ולהסביר מהו ההיגיון העומד בבסיס הכללים, ואז ישנו שיתוף פעולה טוב יותר עם הילדים.

בחלק מתחומי החיים ניתן, ובהתחשב בגיל הילד, ניתן לדון עם הילדים בנוגע לכללים, ולהציע בחירות. אולם כשמדובר על כללים הנוגעים בבטיחות, ההורה מציב אותם כקווים אדומים וכחוקים שאין עליהם משא ומתן.

עם ילדים מסוימים, כבר בגיל 4 ניתן לשתף ילדים בתהליך קביעת החוקים, תוך שמסבירים ומנחים את הילד, ונותנים לו תחושה שהוא חלק מהתהליך. ילדים צעירים, או פחות בוגרים, זקוקים שההורה יקבע את הכלל, אבל עדיין ניתן לתת להם לבחור אפשרויות בתוך הגבולות שהצבת.

הצבת ציפייה וכללים לגבי השתתפות במטלות הבית: בשיח עם הילדים ניתן לקבוע מטלות מותאמות גיל, ולעודד את הילדים לעשותם תוך עקביות במסר שהם שותפים ומצופים לעשות. הדגישו כי תרומתם חשובה ועוזרת.

כשהכלל לא מקוים:

בתהליך משותף עם הילדים אפשר גם לקבוע יחד איתם מה יהיו התוצאות אם לא יקוים הכלל. הילדים יהיו מודעים יותר לתוצאות התנהגותם אם שוחחו איתם על כך מראש.

תוצאות לאי קיום כללים:

הורים משתמשים בתוצאות טבעיות, בהגבלת זמן מסך, בפסק זמן בו הם מפרידים את הילד מהסיטואציה אך יושבים אתו עד שנרגע, או עוזרים לו למצוא דרך לתקן ולפצות על מה שעשה.

כיצד נעזור לילד לקיים את הכללים?

קביעות: הורים רבים פעם אוכפים את הכללים ובפעם אחרת מעלימים עיין אם לא קוימו. לא ניתן לצפות מהילדים שיפנימו כללים אלו כהתנהגות מחייבת אם ההורה מתעלם מידי פעם מקיום הכלל. חשוב ליישם את הכלל תמיד.

הסבר: חשוב להסביר לילד מדוע אנו מקיימים את הכלל, מה התועלת שתצמח לנו מכך.

עזרה בהפנמת הכללים: ניתן לתלות דף עם חוקי הבית, או אפילו ציור קטן המראה את הכלל. אפשר ליצור זאת עם הילד, וזה גם יגביר את השתתפותם בסדרי הבית.

מעקב: בהתחלה רצוי לחזק את הילד על קיום הכללים, ולומר לו מילה טובה על התקדמות, ולהראות לו כיצד קיום הכלל היטיב עמו ועם אחרים. אפשר ליצור טבלה עם הילדים הקטנים ולסמן את ההצלחות בטבלה.

פסק זמן: אם הילד לא מקיים אחר הכלל, אפשר לקחת פסק זמן, להרחיקו מן הסיטואציה, או להרחיק את הטריגר מהילד. להזכיר את הכלל שנקבע ולעזור לילד להירגע ולחזור לקול ההיגיון.

התרכז בחיובי: הרבה הורים טועים לחשוב שכשמדובר ביישום כללים בבית, מדובר באכיפה ומתן עונשים על אי קיומם. אולם לחיזוק חיובי יש משמעות גדולה. יעזור לילד אם הילד ידע שההורה רואה שהילד שם לב, ההורה יכול לומר לילד שהוא שמח על העשייה של הילד, ושהילד זוכר ומקיים את הכללים.

זכרו שזוהי הזדמנות להעצים את הילד, לבנות את ביטחונו העצמי ותחושת הערך שלו. הילדים ישתפו פעולה יותר כשיינתנו להם אפשרויות, בחירות, וכשיעודדו אותם לתרום לדיאלוג ולעשות דברים בדרכם במידת האפשר. ההורה הוא המנחה אותם בתהליך זה.

מקור המילה סמכות היא במילה "לסמוך". המשמעות היא שהילד סומך על ההורה שההורה יודע מהו הדבר הנכון לעשותו, ולכן הילד עושה מה שאומר ההורה.

סמכות הורית היא תוצאה של אווירה, סביבה, יציבות וקביעות. ההורה צריך לזכות בה ולהרוויח אותה. סמכות הורית נבנית בשורה של מעשים וצעדים, אותם עושה ההורה בעקביות ולאורך זמן, ואלו מופנמים אצל הילד ככלים לפיהם הוא נוהג.

הורים מתמודדים חשים שהקשיים הנפשיים מורידים מתוקף הסמכותיות שלהם כהורים. חלקם עשויים לשאול, האם הילד לא עושה מה שאני אומר לו בגלל שאני מתמודד?

הדבר עשוי לנבוע מסיבות שונות:

חוסר בטחון כהורים – הורים מתמודדים לעיתים חשים שהקשיים הנפשיים מערערים את ביטחונם כהורים, ואת זכותם כהורים לקבוע, להחליט ולאכוף כללים במשפחה

חשש מקונפליקט – לעיתים ההורים מתמודדים עם תנודות רגשיות וחרדות, וזה עלול לגרור חששות מקונפליקט עם הילד והימנעות מקביעת כללים ויישומם אל מול הילד.

אשמה ופיצוי – לעיתים הורים מתמודדים חשים צורך לפצות את הילד על תקופות של חוסר ולכן נוטים שלא להגביל את הילד, מאפשרים לו לעשות כרצונו, ובשל רגשות אשמה לא רוצים להתעקש עם הילד

הימנעות – להורים מתמודדים מסוימים יש נטייה להתכנס פנימה לתוך עולמם הפנימי, ואז יש פחות תשומת לב לסביבה החיצונית, לכללים בבית ולחוקים במשפחה.

סטיגמה אישית – הורים מתמודדים לעיתים מפנימים חשיבה נגדית כלפיהם מהסביבה, ומאמצים דעות מוטעות רווחות לפיהם הם אינם יודעים כיצד לגדל ילדים, וזה מערער את ביטחונם מול הילד.

חוויות ילדות לא מיטיבות – שימת גבולות לילדים לעיתים מקושרת עם נוקשות רבה. יש הורים שחוו כילדים בבתים בהם גדלו את הגבול כמיושם תוך שימוש בנוקשות יתר, הפחדות, עונשים, טרור, תוקפנות ואלימות. כעת, כשהם בעצמם הורים וצריכים לשים גבול, הם נוטים להעדיף שלא לשים גבול כלל, כי זה מעלה קשיים מהעבר. אפשר לשים גבול באופן שונה ומכבד. ניתן ללמוד כיצד לעמוד על שלך, לנהוג באסרטיביות, מבלי להגיע לרמת הנוקשות שחוו בילדותם.

כיצד משפרים סמכות הורית?

תהליך – קחו בחשבון שהצבת גבול זה תהליך שלוקח זמן. התחילו מצעדים קטנים

תכנון מראש – צריך לתכנן מראש: מהם הכללים החשובים, הגבולות עליהם אני לא יכול לוותר.

דוגמה אישית ומודל – אין כמו דוגמה אישית ביצירת כללים וחוקים בבית ועידוד הילד לקיימם בשיתוף פעולה. יתכן כי למתמודדים רבים יש קשיים בהתנהלות השוטפת, אולם רבים ימצאו בעצמם כוחות חדשים ומוטיבציות בכדי לשפר את התנהלותם הם עבור ילדיהם, בכדי לתת דוגמה לילדים, ועל מנת שיוכלו לגדול בסביבה מיטיבה ומוחזקת.

הצבת ציפיות לילדים - קביעת כללים בסיסיים שגם המתמודד יכול לעמוד בהם, וגם לאכוף אותם. כשההורה משוחח עם הילד על הכללים, מסביר למה הם חשובים, ואף נותן לילד מספר אפשרויות לקיימם, הילד ישתף פעולה ויקיים את הכללים מתוך הבנה ורצון ולא מתוך פחד

שימוש ב"כן" חיובי במקום ב"לא" שלילי – אמרו מה כן אפשר לעשות, במקום מה אי אפשר לעשות, וכך הפחיתו את השימוש במילה "לא" שלעיתים גוררת התנגדות

לא מגבילים רגשות, מגבילים התנהגות – אפשר לתת את הגבול באופן ברור אך עם חום. אפשר לתקף את הרגש של הילד (כועס, מאוכזב, מתוסכל...) אבל לחדד את ההתנהגות אותה לא תאפשר

תקשורת משפחתית מתייחסת לתקשורת מילולית ולא מילולית שעוברת בין בני הבית. תקשורת טובה היא הכרחית בכדי שבני המשפחה יוכלו להביע את הרצונות שלהם, הצרכים, והדאגות שלהם אחד כלפי השני. תקשורת כנה ופתוחה יוצרת אוירה המאפשרת להביא הבדלים, שונות, כמו גם לבטא אהבה וכבוד אחד לשני. תקשורת טובה מאפשרת פתרון בעיות, שכן זה בלתי נמנע שיעלו בעיות מידי פעם כשחיים ביחד.

התקשורת מתחלקת לשני אזורים שונים: תקשורת תפקודית, שימושית, ולעומתה תקשורת רגשית. התקשורת התפקודית מתייחסת לתקשורת ככלי, כאמצעי, גורם מועיל להחלפת מידע, שמאפשרת תפקוד במשפחה. תקשורת רגשית היא הדרך שבה בני המשפחה חולקים רגשותיהם האחד עם השני. במשפחות מסוימות יש תקשורת פונקציונאלית גבוהה מאוד אבל יש חוסר בתקשורת רגשית ולא מתאפשרת הבעת רגשות במשפחה. תקשורת בריאה תכלול את שני הממדים.

כיצד יוצרים תקשורת מועילה וטובה?

תקשרו לעתים קרובות - קשה למצוא זמן משפחתי ביחד עם הילדים, אבל חשוב למצוא את הזמן לשוחח על מה שקורה. לעיתים תוך נסיעה במכונית או במהלך הארוחה, או בזמן ההשכבה. בכל מקרה חשוב ליזום זמן לשיחות משותפות, ונצלו הזדמנות זו בכדי להתעניין בילדים, בפעילויות שלהם, בחברים, משחקים, הצלחות וקשיים.

נסו לשמור על הרגלי ארוחה משותפת – נסו לשבת יחד מסביב לשולחן ולא לאכול מול הטלוויזיה, וללא טלפונים. נצלו זמן זה בכדי לשתף במה שקורה בחייכם.

זמן איכות עם כל אחד מהילדים – ייתן הזדמנות לשמוע את הילד ולתת לו הרגשה שהוא חשוב לך.

תקשרו בצורה ברורה וישירה - תקשרו מחשבות ורגשות באופן ברור וישיר. זה חשוב במיוחד לצורך פתרון בעיות. תקשורת לא ישירה ומעורפלת לא תועיל בפתרון בעיות וגם תגרום לתחושת ריחוק וחוסר קשר רגשי.

השתדלו להקשיב לילד – ההקשבה חשובה יותר מהמסרים שנאמרים. שימו לב שאתם מאפשרים לילד לדבר. בתקשורת טובה חשוב להקשיב לעומק ולנסות להבין את נקודת המבט של הילד, או הקושי שלו. חשוב לשים לב לתקשורת לא מילולית. לומר לילד שהבנת אותו, וזה מאשר לילד שאכפת לך ממה שיש לו לומר.

פתיחות וכנות - כשההורה לא מספר לילד את האמת כי הוא רוצה לגונן עליו, ההורה בעצם מקשה על הילד כי הילד עצמו רואה ומרגיש שיש פער בין מה שאומר ההורה לבין המציאות. הילד מבולבל ולא יכול לסמוך על עצמו בזיהוי מצבים. הוא חש מעורער באשר ליכולתו לסמוך על חושיו לקליטת אינפורמציה. ובנוסף, הוא גם לא יכול לתת אמון בהורה כי הילד מרגיש שההורה אינו אומר את האמת. הילד לומד שלא לסמוך על ההורה ובנוסף מרגיש שאין קירבה בין הילד וההורה. העלו את הנושאים שחייבים לדבר עלים ואל תתעלמו מבעיות. מצא את הזמן הנכון והדרך הנכונה לשוחח עם הילדים באופן מותאם גיל.

שימו לב לתקשורת לא מילולית - הבעות פנים ושפת גוף יכולים לשדר הרגשה, תחושות ורגשות אותם הילד לא אומר. אם אין התאמה בין המסר המילולי לבין התקשורת הלא מילולית, אפשר לדבר עם הילד, ולהבין באמת כיצד הוא מרגיש.

עצות לתקשורת טובה עם הילד:

• תנו הוראות ברורות, מותאמות גיל
• היו אמיתיםי וכנים
• בצורה רגועה שתפו ברגשות.
• הקשבו בעניין למה שאומר הילד
• כשאתם מדברים עם הילד, נצלו זמן זה כדי להראות לו דוגמה לדיבור מכבד והראו לו מהי תקשורת טובה.
• כשאתם כועסים על הילד, הדגשו כי ההתנהגות הספציפית היא הבעיה, לא הילד עצמו.
• הימנעו מצעקות ואיומים
• אל תשקרו ואל תאמרו לילד דברים לא נכונים

אם אתה כועס על ילדך...

• זהה את הכעס
• עצור לרגע בכדי להירגע ולחשוב
• שתף את הילד בתחושת התסכול שלך, והכעס שמעוררת התנהגותו.
• אל תשמור טינה ואל תהייה ברוגז עם הילד שלך, ואל תנקוט בשתיקות ממושכות. התייחס להווה.

חסמים בתקשורת קורים כש...

• כשאנחנו מניחים שהאחר יודע מה אני חושב או שהוא אמור לדעת מה אני חושב.
• כשאנו מתרכזים במה שאנו רוצים להגיד בזמן שהאחר מדבר במקום להקשיב למה שהוא אומר
• כשאנו מביאים עוד בעיות ונושאים לא קשורים לנושא הנדון
• כשאנו מניחים שאנו יודעים מה טוב למישהו אחר ואנו מנסים לשכנע אותו לעשות כך.

כל אלו מונעים מאיתנו לומר מסר ברור או לקבל ולהבין מסר ברור ואמיתי ממי שמדבר איתנו.

הורות היא אולי התפקיד החשוב ביותר אותו נמלא בימי חיינו. לעולם נהיה ההורים של ילדינו והם יישאו את עיניהם אלינו, יקבלו מאתנו כח, תמיכה, הכוונה, כלים ומשאבים פנימיים וגם חיצוניים להמשך הדרך. לצערנו לא פעם גם יקבלו מאתנו דברים פחות טובים כמו הרגלים שליליים, חוסר אמונה ביכולתם, או פסימיות בנוגע לעתיד. כמה שהדבר ברור, ולא ניתן להפריז בחשיבות מתן תשומת הלב והאנרגיה לקשר שלנו עם ילדינו, לצערנו לא פעם קשר זה נילקח כמובן מאליו. בין משימות החיים השונות, תעסוקה ופנאי, זוגיות וניהול חיינו השוטפים, הקשר עם האנשים הקרובים לנו ביותר, ילדינו, מעט נשכח. הדבר עשוי להיות נכון עוד יותר אם אנו מתמודדים עם קשיים בריאותיים, כל שכן התמודדות נפשית. אך קשיים נפשיים לא חייבים לפגוע בהיותנו הורים מתפקדים ואחראיים לילדינו. לעיתים ההורות עשויה להיות משימה קשה יותר לצד ההתמודדות, אך לעיתים אף עשויה להיות מקור חשוב למוטיבציה ותפקוד לצד הקשיים.

תפקיד ההורה

יש לזכור שהקשר בין ההורה לילד הוא לא סימטרי. מירב האחראיות, הדאגה והתמיכה הם מצד ההורה. בטח כאשר הילדים קטנים יותר. לכן כאשר הורים נמצאים בסביבת ילדיהם עליהם לעשות ככל שניתן לשים את הילדים בראש מעיניהם. גם אם ההורה מתמודד עם קושי נפשי. עשויים להיות לכך ביטויים רבים. למשל מתן דגש על וויסות רגשי והתנהגות מותאמת בסביבת הילדים. אם מצבכם הרגשי מוביל אתכם לא פעם להתפרצויות עליכם לתת תשומת לב רבה לכך שהתפרצויות אלו לא מתרחשות בסביבת ילדכם. דוגמא אחרת עשויה להיות חוויה דיכאונית. גם אם רגשותיכם מובילים אתכם לפסימיות וייאוש זכרו כי ילדכם אינו אשם ומגיעה לו הזדמנות שווה לחוות את העולם דרך זווית אופטימית יותר. גם חרדה היא דוגמא להפרעה נפשית לה יכולות להיות השלכות קשות, ולהורים המתמודדים עמה יש אחריות בניהול מופעי החרדה שלהם מול ילדם, כך שהילד לא יחווה עולם מסוכן ומאיים. לעיתים במצב בו הילד הוא "ילד הורי" שלוקח מקום מטפל בהוריו, חיזוק הקשר מתבטא ביכולתם של ההורים המתמודדים לתפוס מקום הורי אשר רואה את צרכי ילדיהם ולא להפך. במקרה זה, גם לצד קשיים נפשיים, ההורים ידרשו להתפנות לדאגה למצבם הלימודי והחברתי של ילדם, לפנאי שלו וכן גם לגבולות וניהול לוח זמנים.

זמן איכות

מעבר לעבודה על התנהגות מותאמת, וויסות, וניהול הקשיים הנפשיים של הורים מתמודדים מול ילדיהם, חשיבות גדולה יש לזמן איכות חיובי עם הילדים. להיות נוכחים עבורם ובשבילם, מתוך התעניינות כנה המאופיינת בדאגה ובחום. הורים לא חייבים לחכות עד שיקרה משהו שלילי הדורש התערבות כדי לשוחח עם ילדיהם או לבלות עמם יחד במשחק, טיול או יצירה משותפת. עבור הורים מתמודדים - לפתיחת צוהר לעולמם הפנימי של ילדיהם עשויה להיות משמעות עצומה, והתקרבות שכזו עשויה להגיע פשוט מתוך הקדשת זמן לילדיהם. זמן איכות עשוי להוות אבני בסיס לחיזוק וקידום הקשר בין ההורים לילדים, ומעבר לכך גם להוות אבני בסיס חזקות בהתמודדות של ההורה מול הקשיים הנפשיים.

שיתוף ופתיחות

דגש נוסף בקידום הקשר בין הורים מתמודדים לילדיהם יש לשיתוף נכון, וכנות, בטוב וגם ברע. האם הורים יכולים לראות בילדיהם אדם אשר לו זכות שווה לדעת את האמת באשר היא, ולהיות שותף בחיי המשפחה. ניסיונות להסתיר ולהרחיק את ילדיכם מהאמת נדונו לכישלון. ילדים מרגישים כאשר מנסים להסתיר מהם, כאשר יש התרחשויות אשר הם הורחקו מהם וכאשר יש התמודדויות בחיי המשפחה והבית שהם אינם שותפים להן. בהתאם לגיל הילדים, ומצבם הרגשי, כדאי לחשוב מהי הדרך הנכונה והמתאימה לשתפם ולתת להם תחושה של חלק מחיי המשפחה גם מול הקשיים. חשוב להדגיש שפתיחות וכנות הן אינן דיבור לא מותאם ופתוח לחלוטין עם הילדים על התמודדויות ומשברים. פתיחות מוחלטת ולא מווסתת היא צד שני של אותו מטבע, המבטא חוסר תשומת לב ומחשבה על הילדים. כפי שלא נרצה להרחיק את הילדים, כך גם לא נרצה להפוך אותם לשותפים מלאים כאילו היו מבוגרים ואין להתחשב ברגשותיהם. אך התחשבות בילדים אינה אומרת הסתרה, אלא מחשבה על הדרך הנכונה להפוך אותם לחלק מהמתרחש. כמובן שחשיבות רבה יש לשיתוף מותאם גם בשמחות ובאירועים החיוביים בחיי ההורים והבית.

התמודדות נפשית וחיזוק הקשר עם ילדיי

חיזוק הקשר בין הורים מתמודדים לילדיהם עשוי לטמון בחובו, מעבר להתקרבות בין ההורים לילדים, גם בסיס מהותי לשיקום נפשי ותפקוד רב יותר. התמודדות עם מחלת נפש אינה אומרת בשום אופן כי להורים המתמודדים לא יהיה קשר חיובי, תומך , מקדם ומכיל עם ילדיהם. לעיתים התמודדות אף יכולה להיות קרקע לקשר תומך ואמיץ יותר, בו נוצרים יחסים כנים ואמתיים בין ההורים – הנושאים באחריות גם לצד המחלה – לילדיהם. כאן חשוב לומר שלמרות שאנו מתייחסים להורים המתמודדים עם קושי נפשי האתגרים המתוארים נכונים לכל הורה באשר הוא. קיומו של קשר קרוב ומכיל עם הילדים, שבו יש פתיחות , שיתוף ובילוי זמן משותף מתוך סקרנות לעולמם של הילדים, הוא אתגר משמעותי לכל הורה והורה. לעיתים יהיה טוב ומועיל להיעזר בקרובים לנו, משפחה או חברים, או במידה כזו או אחרת גם באנשי מקצוע תומכים, שיסייעו ביצירת התשתית, והקניית הכלים, לקיומו של קשר שכזה.

יחסי אחים משחקים תפקיד חשוב בהתפתחות ילדים. לאחים יש זמן משותף רב יחד, לפעמים יותר מאשר זמן עם ההורים, ולכן יחסיהם משמעותיים לאופן בו יבנו את אישיותם. יחסים עם האחים הם לרוב הארוכים ביותר בחייו של אדם. יחסי אחים משקפים את היחסים במשפחה ומושפעים מהם.

למרות שההורה הוא הדמות העיקרית עבור הילד, לעיתים האח הופך להיות מקור של תמיכה וסיוע, וקשר תומך יכול להיווצר. מצד שני, קשר שלילי יכול להיווצר אם אח גדול יתנהג באגרסיביות, או באופן מזיק.

אחים יכולים להיקשר זה לזה ביתר חוזקה כאשר דמות ההורה לא נוכחת והאחים חייבים למצוא תמיכה וביטחון באח הגדול.

בגיל ההתבגרות, אחים יכולים לספק אחד לשני תמיכה, וחום, אך לעיתים ישנם קונפליקטים בין אחים בתקופת ההתבגרות, ולעיתים ריחוק רגשי. זה יכול להיות מושפע מפער הגילים או ממין האחים. בגיל ההתבגרות אחים יכולים לפתח סגנון חיים שונה, וזה יכול לגרום לריחוק.

יריבות בין אחים נוצרת כשיש מערכת יחסים תחרותיים בין האחים במשפחה, בפרט כשהם קרובים בגיל או מאותו מין. לעיתים תחרות היא הבעת רצון ליתר תשומת לב מההורה אך בכל מקרה מידה מסוימת של תחרות קיימת כמעט בכל משפחה. אחים יכולים לחוש שהם מקבלים זמן לא שווה של תגובות ותשומת לב מההורים.

דרך התחרות הילדים מגדירים מי הם כאינדוידואלים ומפתחים זהות בכך שהם מבדילים עצמם מאחיהם. אחים רבים אחד עם השני יותר כשאין הבנה שמריבות ואלימות הם לא דרך לפתור קונפליקטים, וכשאין דרך אחרת לפתור קונפליקטים. מתח בחיי ההורים או בחיי הילדים יכול ליצור יותר קונפליקטים ולהגביר יריבות אחאית.

להפחתת היריבות בין האחים, אפשר להתייחס לנקודות הבאות:

• לא להשוות בין אחים, או לא לשים כל אח בתבנית מסוימת
• לוודא שכל ילד מקבל מספיק תשומת לב אישית
• ללמד אחים דרכים חיוביות לקבל תשומת לב אחד מהשני וגם מההורים
• לתכנן פעילות משפחתית כיפית ביחד
• לעודד עבודת צוות משותפת בין האחים בבית
• לא להפוך את אחד האחים לדוגמה לאחים האחרים, ולהימנע מהעדפה של אח אחד על האחר.
• זמן משפחתי גם הוא מרגיע יריבות בין אחים.
• תחושת שייכות למשפחה תורמת להרגשת שותפות חיובית בין האחים ותפחית תחרות.

אולם למרות כל זאת, אין למנוע בכלל תחרות בין אחים ובמידה מועטה זה בריא ומאפשר לילדים התנסות באסרטיביות ובלהביע את שונותם וייחודם.

דינאמיקה משפחתית משפיעה על יחסי אחים. חום אימהי וקבלה של הילדים מקושרים עם תחושה אחאית של קירבה ואינטימיות. כשיש קונפליקטים הוריים או קונפליקטים בין הורים וילדים, יחסי האחים עלולים להיות מושפעים מכך ויווצרו קונפליקטים אחאיים. תגובה אחרת לקונפליקט הורי או למצב משפחתי קשה, יכולה להיות הפוכה, ואחים יכולים להתקרב ולתמוך אחד בשני לתמיכה וסיוע במצב זה.